משנה ה
אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד
ואין מוציאין למלחמת הרשות, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד
אין מוסיפין על העיר ועל העזרות, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד
אין עושין סנהדריות לשבטים , אלא על פי בית דין של שבעים ואחד
אין עושין עיר הנדחת, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד
ואין עושין עיר הנדחת בספר, ולא שלש , אבל עושין אחת או שתים
משנה ו
סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד, וקטנה של עשרים ושלשה
ומנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד, שנאמר (במדבר יא) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, ומשה על גביהן, הרי שבעים ואחד
רבי יהודה אומר, שבעים
ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה, שנאמר (שם לה) ושפטו העדה והצילו העדה, עדה שופטת ועדה מצלת, הרי כאן עשרים
ומנין לעדה שהיא עשרה, שנאמר (שם יד) עד מתי לעדה הרעה הזאת, יצאו יהושע וכלב
ומנין להביא עוד שלשה, ממשמע שנאמר (שמות כג) לא תהיה אחרי רבים לרעות, שומע אני שאהיה עמהם לטובה, אם כן למה נאמר (שם) אחרי רבים להטות, לא כהטיתך לטובה הטיתך לרעה
הטיתך לטובה על פי אחד, הטיתך לרעה על פי שנים, ואין בית דין שקול , מוסיפין עליהן עוד אחד , הרי כאן עשרים ושלשה
וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין, מאה ועשרים
רבי נחמיה אומר, מאתים ושלשים, כנגד שרי עשרות
