XIV. A zsidó és a nem zsidó világ találkozása mentén

Talmudi irodalom

Nemzsidók a zsidó temetőben?

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף סא עמוד א

ת”ר: מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל, מפני דרכי שלום.

רש”י: עם מתי ישראל – לא בקברי ישראל אלא מתעסקין בהם אם מצאום הרוגים עם ישראל.

ר”ן: ולישנא לאו דוקא דהוא הדין כשנמצאו מתי עכו”ם לבד שמתעסקין בהם מפני השלום… ומכל מקום לא שיהו קוברים אותן אצל ישראל, דהא אין קוברין רשע אצל צדיק, אלא לומר שמתעסקין עמהם.

שו”ת חתם סופר חלק יו”ד סימן שמא

…דאין קוברי’ רשע אצל צדיק איסורא דאוריי’ מהלכה למשה מסיני הוא כפירש”י במתני’ דפ’ נגמר הדין מ”ו ע”א ופשוט דהל”מ הולכי’ בספיקו להחמיר כמו בכל איסורא דאוריי’…

שו”ת דעת כהן (עניני יו”ד) סימן רא

…בודאי לא יעלה על דעת שום אדם ליתן לנכרים, איזה מין שיהיו, מקום קבר בקרבת מקום של קברי ישראל. והלא אפילו במדריגות הקדושה שבישראל גופן מצינו, שאין קוברין רשע אצל צדיק, ולא אפילו רשע חמור אצל רשע קל, כדאי’ בסנהדרין ד’ מ”ז ע”א, ומזה יצא הדין המבואר בשו”ע יו”ד סי’ שס”ב ס”ה, שאין קוברים אפילו צדיק, וכ”ש בינוני, כמו שמפורש בט”ז ובש”ך שם שהגיהו כן בשו”ע, אצל חסיד מופלג. וכל אלו הענינים מדברי קבלה אנו למדין אותם בסנהדרין שם מקרא דאלישע…. ודברי קבלה לדעת הרבה מהראשונים כדברי תורה הם, ודברי תורה אינם נדחים מפני דרכי שלו’ ומפני איבה… וע”כ בודאי לא יעלה על לב לקבור נכרים אצל ישראל קדושים, ועמך כולם צדיקים.

אלא כל מה שנבין מדברי השאלה הוא, אם מותר להקציע להם בהקרקע המיוחד לביה”ק של ישראל חלק לצורך קבורת מיתיהם, בריחוק מקום והפסק ניכר, ומסתמא ג”כ בחילוק מחיצה וכיו”ב. ואז אין בזה משום האיסור של אין קוברין רשע אצל צדיק וכיו”ב, אבל יש כאן עיכוב אחר, שכבר כתב הרמב”ם בפי”ד מה’ אבל הי”ג, שבתי הקברות אסורין בהנאה, ואח”כ כ’ כיצד אין אוכלין בהן ואין עושין בהן מלאכה, ומתוך כך כתב בשלטי גבורים בסנהדרין פרק נגמר הדין להוכיח, שבתי הקברות השייכים לציבור יש להם דין קדושת בתי כנסיות, והוסיף עוד לומר שיש להם דין בתי כנסיות של כרכין, ונראה מדבריו שכל בתי קברות של ציבור, באין הבדל בין כרכים לכפרים, דין בתי כנסיות של כרכים יש להם, ומפני כך כל הקרקע שנתייחדה לקברות, אע”ג דקיי”ל הזמנה לאו מילתא היא, ואין איסור הנאה של משמשי מת מתחיל כ”א לאחר שכבר קברו בו את המת, אבל מאחר שכבר התחילו לקבור שם, אז ע”י המעשה הזה כבר נתקדש כל שטח האדמה שנתייחד לשם קברות צבוריים, ונתפשטה על זה קדושת בית הכנסת, והוי כמו אזמניה וצר בי’ תפילין, שאסור למיצר ביה זוזי להורידו מקדושתו, ומתוך שהוזמן כל שטח הקרקע המיוחד לבית הקברות כבר חלה הקדושה, שנעשתה ע”י מעשה הקבורה, על כל החלק המיוחד לכך.

…קרקע אם יחדו שטח גדול לשם קדושה, ועשו מעשה בחלק ממנו, כל השטח מתקדש כד’ הש”ג הנ”ל, ובודאי אסור לשנותו מקודש לחול, שהרי אפילו מקודש חמור לקודש קל אסור לשנות, ומעלין בקודש ואין מורידין.